<h1>ארחות חיים הלכ' סדר ליל הפסח סימן י"ב</h1>
<h2>דף קד.</h2>
וסדר מצות אלו בליל חמשה עשר כך הוא אתאן אפרקא שטפין כסא ומזגין חמרא ומברכין ב"פ הגפן ואשר בחר בנו ושהחיינו ושותה כל א' כוסו בהיסבה כאשר בארנו ואם חל להיות בשבת פותח ויכלו כשאר שבתות ובורא פרי הגפן ואשר בחר בנו וכולל שבת בתוכו כמו שבארנו וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ושהחיינו ואם חל להיות במוצאי שבת מברך יקנה"ז כמו שבארנו והטעם שהקדים קדוש להבדלה משום שאם יבדיל בראש נרא' עליו קדושא די"ט כמשאוי ויין קודם קדוש משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואח"כ נר והבדלה כשאר מוצאי שבתות וזמן לבסוף לפי שאומר זמן ואפי' בשוק ואין עיקרו בכוס. ובי"ט אחר השבת צריך לומר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת סמוך לחתימה לפי חותמין בה בין קדש לקדש ולעולם צריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה וי"א שאין לומר בי"ט אחר השבת בין יום השביעי לששת ימי המעשה לפי שבשאר מוצאי שבתות אין אומרים אותו אלא מעין חתימה מ"מ מעין פתיחה היא ודכ"ע מעין פתיחה בעינן והלכתא כמאן דבעי אף מעין חתימה ולפיכך אומר במוצאי שבת לי"ט בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת ואם תאמר מפני מה אין מברכין על הבשמים במוצאי שבת לי"ט אי בי"ט ליכא נשמה יתירה כשבת לברכיה במוצאי שבת לי"ט אי בי"ט נמי איתי' נברכיה נמי במוצאי י"ט לחול ויש לומר דבי"ט לא שייך ביה מאי דקרו רבנן נשמה יתירה כיון דאיכא ביה טרחא כלל ובמוצאי שבת אמרי' ליה להשיב הנפש הכואבת בצאתה מן המנוחה אל העצבון אבל כשנכנס י"ט הנפש שמחה ונהנית משמחת י"ט והרי הוא לה במקום בשמים. פעם א' שכח ר' לעשות הבדלה במוצאי שבת לי"ט של פסח עד שאכל ירקות והתחיל ההגדה וקודם שגמר ההגד' נזכר ולא רצה לחזור ולהבדיל עד שהשלים ההגדה עד גואל ישראל דאכילת ירקות לאו כלום הוא.
<h2>דף קיד.</h2>
וסדר מצות אלו בליל חמשה עשר כך הוא אתאן אפרקא שטפין כסא ומזגין חמרא ומברכין ב"פ הגפן ואשר בחר בנו ושהחיינו ושותה כל א' כוסו בהיסבה כאשר בארנו ואם חל להיות בשבת פותח ויכלו כשאר שבתות ובורא פרי הגפן ואשר בחר בנו וכולל שבת בתוכו כמו שבארנו וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ושהחיינו ואם חל להיות במוצאי שבת מברך יקנה"ז כמו שבארנו והטעם שהקדים קדוש להבדלה משום שאם יבדיל בראש נרא' עליו קדושא די"ט כמשאוי ויין קודם קדוש משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואח"כ נר והבדלה כשאר מוצאי שבתות וזמן לבסוף לפי שאומר זמן ואפי' בשוק ואין עיקרו בכוס. ובי"ט אחר השבת צריך לומר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת סמוך לחתימה לפי חותמין בה בין קדש לקדש ולעולם צריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה וי"א שאין לומר בי"ט אחר השבת בין יום השביעי לששת ימי המעשה לפי שבשאר מוצאי שבתות אין אומרים אותו אלא מעין חתימה מ"מ מעין פתיחה היא ודכ"ע מעין פתיחה בעינן והלכתא כמאן דבעי אף מעין חתימה ולפיכך אומר במוצאי שבת לי"ט בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת ואם תאמר מפני מה אין מברכין על הבשמים במוצאי שבת לי"ט אי בי"ט ליכא נשמה יתירה כשבת לברכיה במוצאי שבת לי"ט אי בי"ט נמי איתי' נברכיה נמי במוצאי י"ט לחול ויש לומר דבי"ט לא שייך ביה מאי דקרו רבנן נשמה יתירה כיון דאיכא ביה טרחא כלל ובמוצאי שבת אמרי' ליה להשיב הנפש הכואבת בצאתה מן המנוחה אל העצבון אבל כשנכנס י"ט הנפש שמחה ונהנית משמחת י"ט והרי הוא לה במקום בשמים. פעם א' שכח ר' לעשות הבדלה במוצאי שבת לי"ט של פסח עד שאכל ירקות והתחיל ההגדה וקודם שגמר ההגד' נזכר ולא רצה לחזור ולהבדיל עד שהשלים ההגדה עד גואל ישראל דאכילת ירקות לאו כלום הוא.
ואחר הקדוש נוטלין לידים ומברכין על נטילת ידים. ומביאין לפני בע"ה סל עם ירקות כגון כרפס וחזרת וזרוע צלוי זכר לפסח וביצה מבושלת זכר לחגיגה וג' מצות ואמרי בירושלמי שהמנהג לקחת ביצה וזרוע כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרממא ונוטל מן הכרפס ומברך פרי האדמה ומטבל בחרוסת ויאכל ממנו כזית ונותן לכל בני החבורה.
<h2>דף קיד:</h2>
ואח"כ יקח מן המרור ויברך על אכילת מרור או לאכול מרור ומטבל בחרוסת ואוכל ומאכיל לכל בני החבורה ואח"כ יקח מן המצה השלישית ויכרוך עם המרור ויאכל בלא טבול ובלא ברכה וי"א שיאכל בטבול זכר למקדש כהלל ומאכיל לכל בני החבורה ואוכלין כל סעודתן ואחר כך יקח מהמצה אשר תחת המפה ויאכלו כל אחד ממנה כזית בהיסיבת שמאל זכר לפסח ואין מפטירין אחריה כלום.
<h2>דף קטו:</h2>
ואחר נוטל א' מן הג' מצות אשר בסל ומחלקה לשתים החצי האחד ישים בין שתי השלימות וחצי האחר ישים תחת המפה ואוכל ממנה כזית אחר כל סעודתו זכר לפסח והמנהג לחלקה קודם שיקרא ההגדה כדי שיאמר עליה הא לחמא עניא מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה וי"א כדי שיראו התינוקות וישאלו מפני מה אנו מטמינין הפת ועדיין לא אכלנו וי"א כדי שלא יבא ויאכלנ' תוך הסעודה בשוגג ולא יהיה לו מצה משומרת באחרונה ולפיכך מצניעין אותה ואח"כ מוזגין לו כוס שני ומגביהי' הסל בין כתפיהן ואומר עליו הא לחמא עניא וכל ההגדה וקצת מן ההלל ואשר גאלנו ובפ"הג ושותה כל אחד כוסו בהסיבה וכתב הר' אשר ז"ל ושמעתי כי באלמנ"ייא אחר אכילת הכרפס עוקרין השלחן וכורכין המצות במרור ונושאין על כתפיהן והולכין לפנות הבית ואח"כ חוזרים למקומן ואומרים ההגדה ואחר ההגדה נוטלין את ידיהן ומברכין על נטילת ידים ואח"כ יקח השתי מצות יחד הפרוסה והשלימה ויברך המוציא ועל אכילת מצה וי"א לאכול מצה ויאכל כזית הוא וכל המסובין בהיסיבת שמאל.
<h2>דף קיז:</h2>
ומוזגין כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון. ומוזגין כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ומתחיל שפוך חמתך ואחריו לא לנו ה' לא לנו וגומר ההלל ויברך אחריו יהללוך ואינו מברך לפניו לפי שאין קורין אותו בתורת חוב' ועוד שאין אנו קורין אותו בבת אח' ואע"פי שנזכר בו לשון גומר אינו ר"ל גומר אלא שלא ידלג בו כר"ח ואח"כ מברך בפ"הג ושותה כל א' כוסו בהיסיבה ואח"כ מברך על הגפן ועל פרי הגפן ומזכיר בו מעין המאורע ובהלכות ברכות כתבתי דעות הפוסקים על זה ואין שותין אחריו כלום אך אם יצמא ישתה מים ואם ירצה לשתו' כוס חמישי יאמר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל ואח"כ אומר נשמת כל חי וישתבח עד חי העולמים לפי שהוא שבח והודאה לשם על רוב הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו. ויש מוסיפין אח"כ פסח מצרים ומבית וי"א אותו קודם הלל גדול וכן ראוי לעשות.
